חגי ואמונה ניסים מנהלים כבר שמונה שנים חווה משפחתית בעומק המרחב: חמישה ילדים, עדר של 300 אמהות, 70 דונם כרם, מטע זיתים ו־8,000 דונם של מרעה. על פניו – גידולים, טבע, אדמה. בפועל, מאבק יומיומי על אחיזה בארץ.
לפני 7.10 — חיי חווה במרחב עוין ומאבק יומיומי על הקרקע
עוד לפני 7.10, החיים שם לא היו פשוטים. לילות של שמירה, ימים של עבודה קשה, מרחב עוין שסביבו כפרים שלא שמחו על נוכחותם.
ואז, בבוקר שמחת תורה, חגי הוקפץ ליחידתו. ההבנה שהוא יוצא להילחם ושהחווה תישאר בידיה של אמונה בלבד, הפכה את המציאות למורכבת עוד יותר.
חגי ידע שהחווה אינה רק משק:
“אם העדר יקרוס — כל המפעל פה יקרוס. והמרחב יהיה שוב פרוץ.”
אמונה נשארה להתמודד לבד עם עשרות משימות, פחדים וביטחון שאינו מובן מאליו.
“גם עם אמונה חזקה,” היא אומרת, “בסוף יש פחד. בטח כשאת לבד.”
"זה הגביר לי את הביטחון בצורה משמעותית מאוד"
שמחת תורה: חגי יוצא לקרב — ואמונה נשארת להחזיק את החווה לבדה
וכאן מתחילה הנקודה החשובה — המקום שבו מולדת שינתה את המשוואה.
המערך של מולדת נכנס לחייהם; המצלמות בשטח, התצפיתניות הערניות, מערכת הבקרה הפועלת 24/7 — כולם יצרו שכבת ביטחון חדשה.
פתאום הלילות פחות לבד, והמרחב פחות מאיים.
אמונה מתארת את תחושת השינוי במילים פשוטות וחזקות:
“גם אם פיזית אנחנו לבד — אנחנו לא מרגישים לבד.”
ומוסיפה:
“זה הגביר לי את הביטחון בצורה משמעותית מאוד.”
כשמולדת נכנסת לשטח — הביטחון גדל והמציאות משתנה
הסיפור של משפחת ניסים אינו רק סיפור על חווה אחת — הוא עדות למה שקורה כשיש מי שמעמיד מערכת שלמה מאחוריך. בעולם שבו כל חווה היא אבן יסוד בשמירת המרחב, נוכחות מבצעית־טכנולוגית כמו של מולדת אינה תוספת — היא תנאי להמשך קיום.
